<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ח</h1>
<h2>דף קי.</h2>
עיסה שנתחמצה בשמרי יין, תשובת רבי' אפרים לחכמי שפירא, רבי' שמריא ורבי' אברהם ורבי' מאיר ואחיו רבי' יהודה, מה ראו לאוסרה, לפי שמחנוכה ואילך היו מחמיצין בשמרי יין המיובשין בחמה עד שנפרכין כחרס, מיובשין יותר ממה שיכולין להתייבש בי"ב חודש, ומה לי אם נתייבשו בחמה, ומה לי אם נתיישנו י"ב חדש, דהא קנקנים גוים לאחר י"ב חדש מותרי', אפי' הכי יש להן תקנ' בתוך הזמן ע"י עירוי ג' ימים. ובירושלמי דמס' דמאי [פ"א ה"ג] גר', שמרים שייבשו אין בהן הנאת ע"ז, ולא תלה היתיר' בשהיית י"ב חדש, אלא ביובש כל צרכו אפי' בתוך הזמן, ואפי' נתחמצה בשמרי' לחין שיש בהן טעם יין, למה נאסור העיסה, הואיל ואין בה טעם יין, ואע"ג שנתחמצה מחמת שמרים, מחמת יין לא נתחמצה, שהרי מי פירות אין מחמיצין ולא היין, שהרי אחר שנתייבש היין, הם מחמיצין, אבל ביין בלא שמרי' אין מחמיצי', ובשמרים בלא יין אין בהן איסור כלל. ואפי' את"ל שגם היין גורם לחימוץ עם השמרי', אפי' הכי יש לנו להתיר העיסה, דומיא [פסחים כ"ו ע"ב] שאור של חולין ושל תרומה שאין בהן כדי לחמץ, ושנצטרפו חימצו אינן אסור, עד שיהא בו כדי חימוץ, והכא ביין, בלא מים בלא שמרים אין בהן כדי לחמץ, ולא אסרו שמרי גוים, אלא לתתן לתוך התבשיל או לעשות מהן תמד, מפני טעם יין שבתוכו, או לערבן ביין כשר. ומותבינ' אסברת', מההוא דתמרי בר דיקולי [חולין ק"י ע"א], דאכל טחלי דאיטמאו בפורצני דיין נסך, דמשמ' דאי הוי בתוך י"ב חדש דאסור, אע"פ שלא נהנה מטעם יין שבפורצני. ולאו מילת' היא, לפי שהחרצנים הן מאכל, כשהיין היה מובלע בהן נאסרו בהנאה [הלכך] לכתחלה [אסור לצלות], אבל בדיעבד לא היינו אוסרין, הואיל ולא נהנה מטעם יין. ואפי' אם היינו אוסרי' גבי חרצנים בדיעבד, מפני שהן עצמן מאכל, אבל שמרים שיש בהן טעם יין, הואיל ואינו מאכל, אלא כיין הנבלע בקנקן [לא היינו אוסרים] ועוד ראיה מהא דתנ' בפ"ה במס' תרומות [ה"ט] בגמ', תני טנופות של תרומה אין מצטרף עם התרומה לאסור החולין, ה"נ שמרים אין מצטרפין עם היין לאסור העיסה, ואפי' אם היין מחמיץ עם השמרים, וכ"ש שהיין אינו מחמיץ, והשמרים מחמיצים, והן טנופת של יין, הילכ' היתר גמור הוא. ותו דגרסי' הת', וכן לוג של יין צלול שנפל למאה לוג' עכור, אי אתה מוציא שמרים שבו, כלומ' שהשמרים מצטרפין להשלים ולהעלות, אבל לוג יין עכור שנפל לפחות ממאה לוג צלול, אתה מוציא שמרים שבו, כלומ' אין השמרים מצטרפין עם היין של תרומה לאיסור, הרי בהדיא שהשמרים של יין אין מצטרפין לאסור העיסה. תשובת רבותיי אינן בידינו ולא שמענו, אך יש להשיב על דברי רבי' שלא לסתור מנהג תורה הישנה, דלא מבעיא לחין שאסורין, דהא דאמ' מי פירות אין מחמיצין, מפ' בירושלמ' דפ' אילו עוברין [ה"א], דע"י מים ממהרין להחמיץ יותר מן השאור, והיינו דאמ' בפ' כל שעה [ל"ו ע"א], אין לשין את העיסה ביין שמן ודבש ואם לש ישרף מיד, י"ל אם עירוב בהן מים, אלא אפי' יבישין אסורין בהנא', כדתנ' בתוספ' דתרומ' [פ"י הי"ב] שמרי גוים שיבשו אסורי' בהנאה, ע"כ שיבשו בתוך י"ב חדש, דלאחר י"ב חדש מותרים בהנאה, וגר' בפ"א דדמאי בגמ' [ה"ג], והתני קילור של ע"ז אסור בהנאה שנייה היא [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומ' מן החרם, פי' אין לו ביטול ע"י תערובת, מה בין זה לשמרים של גוים, שמרי גוים אסורי' בהנאה, הא שמרי' שיבשו אין בהם משום הנאת ע"ז, בתמי' פי' וכי אין לך לחלק בין תערובת איסור ע"ז לשאר איסורי שמרי גוים, וכי אינם אסורי' בהנאה, הא שמרי שייבשו אין בהן איסור ע"ז, והתני' דאסורי' בהנאה, אע"פ שיבשו, אלמ' איסור הנאת ע"ז שאני, דבתוך הזמן שאסרום חכמי' אין להם תקנה, כדאמ' בפ' אע"פ [ס' ע"א], מניקה שמת בעלה הרי זו לא תינס' ולא תתארס עד כ"ד חדש מיום אל יום, ואפי' גמלתו אסור, דכל זמן שיש לה תינוק אסור. ואין להקש' מקנקני גוים, שהאיסור נבלע בתוכן ממקום אחר, יש לו תקנה בפליטה, כדאמרי' בפ' בתר' דע"ז [ע"ה ע"א], גבי דפין ועדשין וכו', דמותרין לאחר י"ב חדש, והרוצה לטהרן מיד וכו', אבל השמרי' היין בתוכן לא בא ממקום אחר, אלא הוו בו האיסור, וכשיש בהן כדי לחמץ, אפי' אין בהן טעם יין אסור, דלא גרע משאור בגי' הנש' [צ"ט ע"ב]. ועוד דבר ידוע הוא שיש בהן טעם יין, וראיה גדולה מתמרי בר דיקולי דפ' כל הבשר [ק"י ע"א], דאין לך יבשו בחמה יותר גדול מזה, ואפי' הכי בתוך י"ב חדש אסור, דאין האיסור נבלע ממקום אחר, אלא היין המובלע בהן הוא מגוף האיסור, ואפי' איפשר לסוחטו אסור, ואפי' למ"ד גבי בשר וחלב [שם ק"ח ע"א] איפשר לסוחטו מותר, מפני שנבלע בו איסור ממקום אחר כשיסחט ממנו מותר, אבל הכא איסור מיניה, אינו מותר בסחיטה.
